חוברת מקוונת בהיסטוריה - תקופה הראשונה

יחידה ב' >> חלק ב' >> פרק שלישי

מלחמת העצמאות - תקופה ראשונה

תקופה ראשונה : מהחלטת האו"ם בכט' בנובמבר 1947 ועד הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח 14/5/1948.
 סרטון1.jpgציר זמן 0:39
 
 
 
 
 
נהוג לחלק תקופה זו לשני חלקים :
א. שלב ההתגוננות – התקפות ערביות על ישובים יהודיים, דרכי תחבורה, שכונות יהודיות בערים מעורבות, מארבים על כלי רכב וכו'. עיקר המאמץ בשלב זה היה "להחזיק מעמד".
 
ב. שלב ההתאוששות וההתקפה – מעבר מהגנה להתקפת על ביצוע "תכנית ד'" , השתלטות על שטחים שפינו הבריטים, היערכות לקראת מתקפה של מדינות ערב.
 
קשיים צבאיים של היישוב בכל התקופה
 
1. מלחמה בערים מעורבות.
2. ניתוק דרכי תחבורה.
3. הגנה על ישובים ודרכים – הישובים הישראלים היו מרוחקים אחד מהשני דבר שהקשה על יצירת קשר עמם וכן התפיסה שמגינים על כל מקום בכל מחיר גרם לקושי להביא אספקה לכל מקום.
4. לחימה של התגוננות מונעת ריכוז כוחות גדולים במקומות חשובים וכן היוזמה היתה כל הזמן אצל הערבים שקבעו את זמן, היקף וסגנון הליחמה.
5. מחסור בנשק ובכוחות.
 
קשיים מדיניים של היישוב בכל התקופה
 
1. ערעור הערבים ומדינות אחרות על החלטת האו"ם ודרישתם לכנס את האו"ם ולבטל את החלטתה בטענה שהיהודים לא יחזיקו מעמד בא"י.
2. ארה"ב רצתה לדחות את ביצוע הקמת המדינה בגלל המצב הצבאי הקשה בארץ.
3. הבריטים בארץ רצו להכשיל את החלטת האו"ם כדי שיוכלו להמשיך לשלוט בארץ ולכן עזרו לערבים במסירת נשק ותחנות משטרה אליהם.
4. היה סגר על המזרח התיכון בכל הנוגע למשלוחי נשק. היה איסור למכור נשק גם לערבים וגם ליהודים. בין המדינות שהשתתפו בסגר היו בריטניה וארה"ב. בריה"מ שלא השתתפה בסגר, מכרה לארץ נשק דרך צ'כיה.
 
הכוחות הלוחמים
הכוח העברי :  שלושת המחתרות.
ההגנה והפלמ''ח : 50,000 לוחמים
 
הכוח הערבי :
כנופיות ערביות מקומיות :15000
"צבא ההצלה" של אל-קאוקג'י – מתנדבים ממדינות ערביות: 1500
הלגיון הירדני, יחידות צבא מסודרות ומצויידות על ידי הבריטים.
צעירים מכפרים שבאו לעזור: לא כוח מסודר.
 
המלחמה בדרכים 
 
הערבים תקפו דרכי תחבורה כדי לגרום לנתק בין היישובים היהודיים.
לישוב היה חשוב שהיישובים הללו יהיו חלק מהמדינה היהודית ולכן עשו כל מאמץ כדי לקיים קשר עם היישובים המבודדים.  עקב כך ההוראה היתה לנוע בשיירות בלבד והפלמ''ח איבטח אותם. עם ריבוי הפגיעות בשיירות הללו החלו לנוע רק במשוריינים - מכוניות משוריינות.
 
דוגמאות לשיירות:
 
שיירת הל"ה - ינואר 1948 - שיירה רגלית של 35 בחורים שנועדה להזרים אספקה לגוש עציון הנצור. הרעיון היה ללכת ברגל בלילה ולהגיע לגוש לפנות בוקר. רצף של תקלות גרמו לעיכוב בלוח זמנים וכך התגלתה השיירה ע"י הערבים. הערבים הרגו את כל אנשי השיירה באכזריות.
שיירת דניאל - 26/3/48 , שיירה שהיתה מיועדת להביא אספקה לגוש עציון הנצורה. השיירה הצליחה להגיע לגוש אך התעכבה לצאת משם ולכן בדרך חזרה הותקפה ע"י המון ערבי. התפתח קרב קשה ורק בעזרת התערבות הבריטים השיירה נחלצה אך עם 20 הרוגים ורוב הציוד נשאר בשטח.
שיירת חולדה : 27/3/48 , שיירה שמטרתה היתה לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה. התכנון היה לצאת מחולדה לעבר לטרון ומשם לירושלים.  זמן קצר לאחר היציאה מחולדה הותקפה השיירה ו17 נהרגו.
שיירת יחיעם : 28/3/48  , מטרת שיירה זו היתה לייצור קשר עם הגליל. השיירה יצאה מנהריה לעבר קיבוץ יחיעם, בדרך הם נתקלו בכוח ערבי והתפתח קרב שנמשך כעשר שעות בו נהרגו 46 לוחמים.
 
המלחמה בערים מעורבות :
 
בשלב א' של המלחמה (שלב ההתגונות) , שכונות יהודיות בערים מעורבות וכן שכונות גבול שהיו מוקפות ערבים נמצאו בטווח הנשק של הערבים. הערבים ניצלו את היתרון הגיאוגרפי שלהם ( גובה, מספר רב וכו') כדי לתקוף את היהודים.
 
הערבים הסתתרו וצלפו לתוך השכונות היהודיות וכן שלחו מכוניות תופת לתוכן. כמו כן הם התנפלו על חנויות, בזזו אותן והעלו אותן באש. כך היה בחיפה, יפו, טבריה, ירושלים, צפת ועוד.
 
בשלב ב' של המלחמה (שלב היוזמה וההתקפה) כבשו הכוחות היהודיים ערים מעורבות רבות.
 
דוגמאות למבצעים לכיבוש ערים מעורבות :
מבצע בן-עמי: לכיבוש חיפה, עכו וטבריה.
בטבריה גורמים ערביים חסמו את הכביש לצפון ולכן כוחות הפלמ''ח באו וכבשו את העיר. הערבים ברחו לעבר הירדן המזרחי.
בחיפה ליהודים היה יתרון כי הם ישבו גבוה בכרמל ואילו הערבים ישבו בעיר התחתית. הערבים פעלו לנתק את הדרכים לכרמל אך היהודים תקפו את הערבים. הערבים נבהלו מעוצמת האש של היהודים ולכן רצו לעשות הסכם עם היהודים אך "הוועד הערבי העליון" לא הסכים והורה להם לברוח ולא להיכנע. כך הפכה חיפה לעיר יהודית.
 
מבצע יפתח :  המבצע כלל גם שחרור צפת וגם שחרור הגליל העליון המזרחי. השטח כלל מכשולים רבים כי היה צורך לכבוש בדרך לצפת כפרים ערביים רבים וכן מבנים מבוצרים שהושארו לערבים ע"י הבריטים.  כוחות ההגנה כבשו צעד אחר צעד את משטרת ראש-פינה, מחנה צבאי סמוך, שדה תעופה קטן במחניים, ביריה, עין זיתים ולבסוף את צפת.
 
מבצע חמץ : לשחרור יפו ולהסרת האיום הערבי מעל תל-אביב.
 
המצור על ירושלים
 
במלחמה על ירושלים היו לישוב היהודי שני יעדים :
א. הבטחת הדרך לירושלים.
ב. שלום ובטחון ליהודים בעיר.
 
הקשיים בהגנה על העיר :
קשיי שטח- אזור י-"ם מבודד ובתוך הרים והדרך אליה היתה מפותלת.
שליטה ערבית על הדרכים לעיר - הכביש לעיר עבר דרך הרים ובהם כפרים ערבים עויינים.
ניתוק בין שכונות העיר - השכונות היהודיות היו פרוסות ומבודדות וביניהן היו שכונות ערביות עויינות.
כוח מגן יהודי דל - כוחות ההגנה בעיר מנו כ-5000 איש, 100 מהאצ"ל וכמה עשרות מהלח"י. עם התהדקות המצור על העיר היה קשה להביא תגבורת של אנשים וציוד.
הרובע היהודי (בעיר העתיקה) - היה כמו ב"מצור בתוך מצור". הרובע נותק מהעיר החדשה ולכן יכל להסתמך רק על הכוחות והאספקה שבתוך הרובע.  היו ברובע בסה"כ כ-2000 איש מתוכם כ-150 לוחמים בתוך ערבים רבים שאיימו לכבוש אותם.
 
קושי כלכלי - מלאי המזון הלך והתדלדל והיתה גם בעיה של מים. צינור המים לירושלים ותחנות השאיבה שבו עברו באיזורים שהיו בשליטה ערבית, אף שגם הערבים נהנו מאותו צינור אי אפשר היה לסמוך על אספקה סדירה של מים.
היה גם מחסור בדלק והספקה לחימום הבתים. השימוש התחבורה הציבורית הופסקה לגמרי. יותר מאוחר גם הדלק לבישול נגמר והנשים בישלו על מדורות.
 
ההתגברות על הקשיים :
כלכלית : הונהג בעיר משטר של קיצוב במזון. היו מחלקים מזון לפי חישוב קלורי לאדם. כמו כן הונהג משטר של קיצוב במים והתבצע ניקוי של בורות המים בעיר ומילואם.
פעילות צבאית :  התבצעו שיירות רבות לעיר בניסיון לספק מזון וציוד לחימה. (השיר באב אל ואד- שער הגיא).  גם בתוך העיר עצמה הנהיגו שיירות כדי לקשר בין השכונות היהודיות לדוגמא שיירת הדסה שנשלחה להר הצופים ובתוכה רופאים ואחיות, מלמדים, אספקה רפואית, מזון וכו'. השיירה הותקפה ונהרגו בה 77 איש.
 
בשלב ב' של המלחמה  (היוזמה וההתקפה) נערכו מבצעים רבים לפריצת הדרך לירושלים כגון: מבצע הראל, מכבי, יבוסי, קלשון ועוד.  (פירוט בהמשך).
 
התאוששות היישוב -נטילת היוזמה והמפנה הראשון
  (3.4.48-14.5.48)
תוכנית ד'- כבר בפברואר 1948 החלה ההגנה לעבד את תוכנית ד'. הרעיון המרכזי של התוכנית הוא לשים את הדגש על התקפה ועל השתלטות על שטחה של המדינה היהודית העומדת לקום בניגוד לתוכניות הקודמות שנשאו אופי הגנתי.
לתוכנית אסטרטגית זו היו מספר יעדים:
  • תפישת נקודות שליטה לאחר יציאת הבריטים את הארץ.
  • הבטחת שליטה יהודית בשטח שיועד למדינה בתוכנית החלוקה והגנה על הגבולות ועל האזורים המאוכלסים ביהודים בשטחים שלא יועדו למדינה היהודית.הכנת הכוחות למלחמה באויב.חסימת דרכי הגישה של הערבים.
  • אבטחת הדרכים החיוניות לנגב והבטחת המוצא הימי בנמלים.
כל מה שעשתה ההגנה עד ל15 במאי 1948 היה מימושה של תוכנית ד'.
משמעות תוכנית ד'
היישוב עובר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית. הדבר אפשרי רק ממש ברגע האחרון עם עזיבת הבריטים את הארץ, כדי לא להסתבך עימם..
השתלטות על שטחים במטרה ליצור רצף התיישבותי בא"י, כולל כיבוש כפרים ערבים, כיבוש שכונות ערביות ותחנות משטרה שייעזבו ע"י הבריטים. לכבוש שטחים שעפ"י תוכנית החלוקה של האו"ם הם בשטח המדינה הערבית.
ביצוע מבצעים צבאיים ביחידות גדולות באופן מרוכז ומתוכנן הראשון שבהם מבצע נחשון..
 
המערכה על ירושלים
ירושלים, העיר הקדושה ובירתה של ארץ ישראל המנדטורית, נועדה להישאר מחוץ לתחומן של המדינות הערבית והיהודית כאזור עצמאי בשלטון האו"ם. עם תחילת הלחימה בימים הראשונים של חודש דצמבר 1947 החלה בריחה של תושבים משכונות ספר ומשכונות מבודדות, הן מן הצד הערבי והן מן הצד היהודי. הרובע היהודי בעיר העתיקה נותר כמובלעת בלב השטח הערבי
עד מהרה נתקבע קו החזית:  מערבה, צפונה ומרכזה של ירושלים היוו את עיקר השטח היהודי, בעוד מזרחה ודרום-מערבה היו בשליטת הערבים.
הבעיה המרכזית שהעמידה ירושלים בפני ההנהגה והפיקוד הצבאי היהודי הייתה בידודה ממרכזי היישוב שבמישור החוף, שבהם הייתה העיר תלויה באספקת מזון ומוצרי צריכה. הקשר עם ירושלים התנהל בשיירות, והתעצמות הכוח הערבי בסביבות העיר הביאה לכך שבשלהי מרס 1948 נחסמה הדרך  לירושלים כליל.
 
מבצע נחשון- 3-15 באפריל
המבצע הראשון והבולט שמטרתו הייתה לפרוץ את הדרך לירושלים ע"י ריכוז כוח גדול של לוחמים (1500) כדי להבטיח את תנועת השיירות לעיר,וכן ניסיון ראשון להשתלט ולכבוש מספר כפרים ערבים השוכנים על הדרך לירושלים כדי לאפשר את מעבר השיירות.
מבצע נחשון מהווה נקודת מפנה , היישוב עובר ממגננה להתקפה,. הוא מצליח לרכז כוח התקפי גדול בגודל חטיבות ולהשתלט על יישובים ודרכים גם לאחר תום המבצע.
מיד לאחר פריצת הדרך, יצאה שיירה של 60 מכוניות מחולדה לירושלים. בסיומו של המבצע ב־15 באפריל, דווח מעברן הבטוח של 3 שיירות לעיר הנצורה, אך מיד עם תומו הדרך לירושלים נחסמה שוב.
למרות הכישלון הייתה למבצע חשיבות רבה:
·                     ירושלים ניצלה ממצור
·                     היישוב היהודי הוכיח בפעם הראשונה שהוא מסוגל ליטול יוזמה צבאית ולתקוף.
·                     המורל בארגון "ההגנה" עלה.
 
הישגים וכישלונות של תוכנית ד'
נפילת גוש עציון
בזמן מלחמת העצמאות הטילו הערבים מצור על יישובי הגוש וניתקו את דרכי האספקה אליהם. המתיישבים ניסו להחזיק מעמד, ונשלחו אליהם כמה פעמים תגבורות, בין השאר שיירת העשרה, שיירת נבי דניאל ומחלקת הל"ה.
ביום חמישי 13 במאי 1948 יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה, נפל כפר עציון. רבים ממגניו, חברי הקיבוץ, נהרגו תוך כדי קרב. הנותרים, לאחר שנכנעו לכוחות סדירים של הלגיון הערבי, נטבחו כולם על ידי חיילי הלגיון הערבי וערביי האזור, מלבד ארבעה לוחמים שהצליחו להימלט. שאר שלושת הקיבוצים נכנעו והמגנים נשלחו למחנות שבויים בירדן. השטח נכבש על ידי ירדן, היישובים נחרבו כמעט לחלוטין, בשטחם הוקמו מחנות של צבא ירדן, ועל חורבות משואות יצחק הוקם מחנה פליטים.
 
שליטה אסטרטגית- היוזמה עוברת לידי היישוב היהודי,ההנהגה הערבית המקומית מתפוררת .הכוחות העבריים מאורגנים בחטיבות, החימוש השתפר מאוד, לארץ הגיעו משלוחים גדולים של נשק מחו"ל.מטרת הערבים לסכל את החלטת האו"ם נכשלה, אנו עדים להתמוטטות מערך כוחות הלחימה של ערביי ישראל. בריחת אוכלוסייה ערבית מן הערים המעורבות והכפרים.

 תרגול1.jpg