חוברת מקוונת בהיסטוריה - תגובת הישוב נוכח האכזבה ממדיניות בריטניה

יחידה ב' >> חלק ב' >> פרק שני

תגובת היישוב נוכח האכזבה ממדיניות בריטניה

הנהגת היישוב היהודי מגיבה לפעולות המדיניות של הבריטים בשלושה אופנים:

* העפלה - כנגד הגבלת העלייה ע"י הבריטים.

* התיישבות - כנגד "חוק הקרקעות" הבריטי. - פרק ההתיישבות פרק זה אינו נכלל בתכנית של העולים.

* תנועת המרי העברי ופעולת המחתרות - כנגד הניסיון לעצור את ההגנה היהודית. פרק תנועת המרי העברי והביטחון

 

העפלה

ההעפלה – העלייה הבלתי חוקית – התחילה עוד לפני המלחמה, אולם חלק זה עוסק בהעפלה שלאחר המלחמה.
 
בסיום המלחמה היהודים באירופה הבינו שאין זה ביתם עוד – ועליהם לעזוב את אדמת אירופה. רובם הגדול רצו וביקשו להגיע לארץ-ישראל. רוב היהודים סירבו לחזור למקומות מגוריהם הקודמים שלפני המלחמה´ והחלו להתרכז במחנות העקורים [=פליטים] במרכז ובמערב אירופה (אוסטריה, גרמניה, איטליה), כיוון שהבריטים סירבו להעלות יהודים נוספים למכסה הקבועה לארץ-ישראל.
 
בקיץ 1945 התפרסם דוח האריסון. הדוח הכיר במצב המיוחד של היהודים העקורים [=פליטים] לאחר המלחמה וקבע כי הפתרון לבעיית העקורים הוא עלייתם לארץ-ישראל. בהמשך הגיעו אנשי "המוסד לעלייה ב'"´ ו"הבריחה" אל מחנות העקורים והחלו לארגן את ההעפלה הגדולה לארץ-ישראל.
 
מטרות ההעפלה
 
* מציאת מקלט למאות אלפי היהודים פליטי השואה, ולהוכיח שאין פתרון אחר לעקורים אלא במדינה יהודית ועצמאית בארץ-ישראל.
* יצירת דעת קהל והשפעתה על מדיניות בריטניה, על מדיניות ארצות הברית ועל ועדת החקירה של האו"ם (ועדת אונסקו''פ).
 
הקשיים בהעפלה
 
* רכישת אניות – אחרי המלחמה הידקו הבריטים את המצור על חופי הארץ וסיכוייה של ספינת מעפילים לפרוץ את ההסגר היו קטנים מאוד. בתנאים אלו לא נמצאו בעלי ספינות שהסכימו לסכן את רכושם. בנוסף, היה מחסור חמור בכלי שיט והממשלות באירופה הטילו פיקוח חמור על המספנות.
* מחירי האניות -  אנשי המוסד לעלייה ב' רכשו אניות, אולם מחירן של האניות היה גבוה גם בשכירה וגם בקנייה וכן דמי הביטוח היו גבוהים. בנוסף נדרשו לשלם במטבע זר שהיה קשה יותר להשגה.
* הקשחת המדיניות הבריטית – הבריטים הקשו מאוד על העלייה הבלתי-חוקית (העפלה) ופנו לממשלות שונות באירופה ולחצו עליהן שלא יאפשרו הפלגת מעפילים מתחומיהן, אך ללא תועלת רבה.
* מצור יעיל – הבריטים הטילו עוצר יעיל על חופי הארץ באמצעות כוחות ביבשה, בים ובאוויר. כאשר נכנסו ספינות מעפילים לשטח הטריטוריאלי של ארץ ישראל, תקפו אניות של הבריטים את ספינות המעפילים במגמה להשתלט עליהן ולגרור אותן לחיפה. רוב ספינות המעפילים נתפסו והמעפילים נכלאו בעתלית ולאחר מכן בקפריסין.
סרטון1.jpgמאבק בבריטים (עליה) 45-48
 
 
 
 
 
אקסודוס
 
אניית המעפילים "אקסודוס" [יציאת אירופה תש"ז] נרכשה בארה"ב כאניית נהרות ע"י המוסד לעלייה ב'. היא הפליגה בארה"ב לנמל באיטליה ושם החלה הכשרתה להפלגה. הבריטים גילו את האנייה והפעילו לחץ כבד על שלטונות איטליה כדי למנוע ממנה לעזור ליהודים ולאסור את הפלגתה. האנייה בכל זאת יצאה מאיטליה אל נמל דה-בוק בצרפת.
 
על האנייה הועלו 4500 מעפילים, וברגע האחרון קצינים צרפתים ניסו למנוע יציאתה, אך היא יצאה מהנמל ללא אישור. מיד עם יציאתה לדרך, אניות קרב בריטיות עקבו אחריה לאורך כל הדרך עד לחופי הארץ. לאחר שבוע של הפלגה הגיעה האנייה אל המים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל ואניות קרב בריטיות חסמו את דרכה. קרב החל פנים אל פנים בין הבריטים ליהודים. היהודים זרקו מוטות ברזל וכו' ואילו הבריטים הגיבו בנשק חם. שלושה יהודים נהרגו.
 
האנייה נגררה לנמל חיפה ושם הועלו המעפילים לאניות גירוש. היעד אמור היה להיות קפריסין, אולם הבריטים החליטו לגרש את היהודים חזרה לנמל בצרפת ממנו יצאה ההפלגה, במטרה לשבור את רוחו של ארגון ההעפלה. כשהגיעה האניה לצרפת, המעפילים סירבו לרדת והבריטים איימו שאם לא ירדו, הם יועברו לנמל המבורג בגרמניה (אזור בשליטה בריטית). לאחר שלושה שבועות האנייה אכן הפליגה להמבורג שם הורדו היהודים בכוח והם הועברו למחנות מעצר בריטיים בגרמניה.
 
במשך כל הפרשה, היא סוקרה בהרחבה ברחבי העולם ועשתה נזק עצום לבריטים, שהצטיירו כמעצמה קשוחה וחסרת לב כלפי פליטי השואה.
 
סרטון1.jpgאקסודוס 6:44

 

 

 

 

 

 

תרגול1.jpg
 

 תירגול - תגובת היהודים - העפלה

 
 
 
העפלה נוספת לזו שהגיע מאירופה הייתה ההעפלה מארצות המזרח התיכון. ההתעניינות בגורל יהודי ארצות המזרח התגברה בעקבות התגברות הלאומנות הערבית בארצות ערב, מדיניות שהובילה לשנאה רבה כלפי היהודים במדינות אלו.
 
מארגני ההעפלה מארצות המזה"ת למדו את נתיבי ההברחה ודרכי המדבר כדי שיוכלו להעביר מעפילים ללא עזרת מבריחים ערבים שלא תמיד היו אוהדים. עלייה ידועה מארצות המזה"ת הייתה "עליית כנף" בה הועלו בשתי טיסות לא"י כ-100 יהודים מעיראק.
 
העפלה מארצות צפון אפריקה
 
המוסד לעלייה ב' רצה להוכיח לבריטים [ולעולם] כי ההעפלה אינה תופעה מקרית שנוגעת רק לפליטי השואה, אלא שהיא מדיניות היישוב היהודי במטרה להקים מדינה בהמשך. על כן התחיל לפעול גם בארצות צפון אפריקה.
 
בקיץ 1947 יצאו מאלג'יר שתי ספינות מעפילים – "יהודה הלוי" ו"שיבת ציון" שמנו יחד כ-800 מעפילים. שתי הספינות נתפסו ע"י הבריטים והמעפילים הועברו למחנות מעצר בקפריסין.
 
ההעפלה מארצותה מזרח הייתה ברובה יבשתית ולא ימית.
 
הגורמים להתעניינות היישוב ביהודי המזרח

מתנדבי היישוב בזמן מלחמת העולם נפגשו ביהודי המזרח במסגרת שירותם ושם החלה התקרבות ביניהם.

הפרעות ביהודי המזרח בזמן המלחמה זעזעו את היישוב (בגדד, בבנגזי, טהרן).

חוקי האפליה בצפון אפריקה כלפי היהודים (וישי) וכיבוש טוניס ולוב בידי הנאצים הדליקו אור אדום ביישוב.

הידיעות על האסון באירופה, מגביר את הצורך בעתודות יהודיות למפעל הציוני.

 

הפעילות בארצות השונות

הפעילות של המוסד עלייה ב' כללה: ארגון מחתרת חלוצית, לימוד עברית, קורסים לשימוש בנשק, כתיבת עלונים, לימוד תולדות ההגנה והגנה עצמית. בעזרת השליחים מא"י והחיילים הא"י ששרתו ביחידות תובלה במזרח התיכון הועברו המעפילים דרך המדבר לצפון סוריה ומשם ליישובי הצפון. עד סוף המלחמה הגיע מספר העולים מן המזרח ל-3500 איש, רובם המכריע מסורי, והיתר מעיראק מתורכיה, ומפרס.
 
סוריה ולבנון- כבר בשנות ה30 הייתה פעילות בסוריה ולבנון אך היא לא באה לידי מימוש בעלייה. ב1942 נשלחו עשרות שליחים לסוריה לעזור ליהודים לעלות ארצה בשתי דרכים: דרך הים (מורי דרך ערבים) והשנייה דרך היבשה (חיילים א"י בלבנון אשר גייסו את משאיותיהם הגדולות להעברת המעפילים למשקי הצפון ומשם לכל הארץ).
 
עיראק- עד מלחמת העולם השנייה לא פעלה כמעט התנועה הציונית בעיראק. השינוי החל עם עלייתו של משטר פרו נאצי בעיראק וכן פוגרום שנערך ביהודי עיראק ב1941. ב1942 נשלחו שליחים אשר עודדו פעילות ציונית, הקימו מחתרת, ערכו אימוני נשק, והכשירו עולים לארץ. בהדרגה התגבר זרם העולים שהגיעו בעיקר ע"י חציית גבולות בעזרת זיוף דרכונים.
 
תורכיה-בקושטא היה מרכז ההצלה של היישוב שם שהו שליחים מכל זרמי היישוב. הועלו כ40,000 עולים פליטי אירופה  שעברו דרך קושטא וכ3200 מיהודי תורכיה.
 
מצרים- אנשי המוסד לעלייה ב' במצרים  שיתפו פעולה עם אלפי החיילים הא"י ששהו במצרים  (לדוג' חיילים א"י שנסעו לארץ לחופשה הבריחו באמצעות כלי הרכב מאות יהודים) . חניכי תנועות הנוער החלוציות היו ראשונים לעלייה .
 
צפון אפריקה- כבר ב1943 הגיעו שליחים לצפון אפריקה והקימו תאים של פעילות ציונית. הצעירים מזועזעים ממשטר וישי ומשליחת יהודים למחנות עבודה (טוניס, לוב ואלג'יר) קיבלו באהדה את שליחי ההגנה, אך עלייה גדולה עדיין לא הייתה.
 
ילדי טהרן - בראשית 1943 הגיעו מאות יתומים מפולין לטהרן הם הועברו ביוזמת חיילים יהודים ששרתו ביחידות בריטיות בעיראק ובפרס.
סרטון1.jpgפעילות ציונית בארצות האסלאם 6:44
 
 
 
 
 
חשיבות ההעפלה ותרומתה למאבק לקראת מדינה
 
* גידול דמוגרפי [באוכלוסייה] של היישוב היהודי בא"י – ארבע שנות ההעפלה הקיפו כ-120 אלף יהודים עולים לא"י. ההעפלה חיזקה את היישוב היהודי מבחינה מספרית לקראת המאבק מול הערבים על קיומו של היישוב היהודי. בנוסף, היא הייתה מימוש הרעיון הציוני בפועל.
 
ביטוי למאבק ב"ספר הלבן" – הספר הלבן הטיל מגבלות חמורות על העלייה לא"י, וההעפלה הייתה דרך מאבק עיקרית בממשל הבריטי.
 
Y      חיזוק התמיכה ברעיון הציוני אצל יהודי הגולה – שליחי "המוסד לעלייה ב'" שארגנו את ההעפלה, הובילו להגברת המוטיבציה הציונית של יהודי הגולה ובעיקר של "שארית הפליטה". מימוש הרעיון הציוני ע"י ההעפלה הייתה תקווה בעיני היהודים בגולה, וברור היה להם כי היעד של התנועה הציונית היא לעשות הכול כדי להעלות אותם ארצה.
 
Y       גיוס דעת קהל אוהדת נגד הבריטים – המלחמה על דעת הקהל העולמית הייתה חשובה מאוד לתנועה הציונית וברור היה לה כי דעת הקהל העולמית היא שתקבע את גבולות המדינה ותלחץ להוביל לפתרון פוליטי צודק לפליטי השואה. חברי הוועדות הזדהו עם גורל היהודים ובכך היה חשיבות גדולה בקביעת מסקנותיהם לגבי הקמת המדינה והגבולות.
תרגול1.jpg
 

 תירגול - תגובת היהודים - העפלה ב'