חוברת מקוונת בהיסטוריה - מושגים ליחידה א'

יחידה א' >> מושגים ליחידה א'

מושגים ליחידה א'

 חכם באשי

- הרב הראשי של כלל היהודים באימפריה העותומאנית. נבחר לראשונה ב-1837.
ב-1841 התמנה חכם באשי נפרד ליהודי א"י. משרה זו הייתה בעצם רבנות ראשית שייצגה את העדה היהודית בארץ בפני השלטונות. הוא נבחר תמיד מהעדה הספרדית ע"י חכמים ואושר ע"י השלטון. סמכויותיו: לגבות את מס הגולגולת, למנות רבנים ולפטרם. הוא עמד בראש בית הדין הגדול להלכה סמכותו פרוסה על כל העדות, אך למעשה רק על העדה הספרדית.  משרה זו התקיימה עד מלחמת העולם הראשונה. רבנים במשרה זו בא"י היו : הרב גאגין, הרב פניזיל והרב יעקב אלישר (בעל "הישא ברכה").
 החכם באשי של ארץ ישראל, נקרא גם "הראשון לציון".

כספי החלוקה
כספים שנאספו ע"י שדר"ים או הגיעו ישירות לארץ מהגולה. כספים אלה חולקו לתושבי הארץ והם היוו את המקור לקיומם הכלכלי, עד סוף המאה ה-19.
האשכנזים חילקו את הכספים שקיבלו  לכל משפחות העדה עפ"י מספר הנפשות. הספרדים הקציבו שליש מכספי החלוקה למיסים לשלטונות ולמוסדות הציבור, שליש לתלמידי חכמים ושליש לעניים.
יהודי הגולה ראו בתרומתם חובה שהיא גם זכות. מדוע תרמו? הם האמינו שתפילותיהם עולות השמימה דרך א"י ולכן צריך לשמור על הישוב בארץ. בנוסף, התרומה היא גם תחליף לקיום מצוות העלייה וההתיישבות בארץ. כמו כן, התרומה היא גם  קיום מצוות צדקה ופדיון שבויים.  כספי החלוקה ביטאו גם את שיתוף הפעולה של בני הגולה עם יהודי ארץ ישראל כאשר, תושבי הארץ מתפללים על יהודי הגולה בקברות צדיקים ומקיימים את מצוות יישוב א"י ואילו בני הגולה תומכים כלכלית ביישוב היהודי בארץ ישראל... שיתוף פעולה כמו יששכר וזבולון.

 
קאפיטולציות
זכויות יתר הניתנות לאזרחי מדינה אחת הנמצאים בתחומי שלטונה של מדינה אחרת. לדוגמה: יהודים שעלו לארץ ישראל (שהייתה תחת שלטון עותומאני) ממדינות כמו: רוסיה, בריטניה, אוסטריה נהנו מהגנת הקונסולים של ארץ מוצאם, וקיבלו פטור ממיסים. הסדר זה היה מצד אחד ביטוי לחדירת המעצמות למזרח התיכון במאה ה-19 , ומצד שני , היה ביטוי לחולשתה הגוברת של האימפריה העותומאנית שנאלצה להסכים להסדר זה. האימפריה העותומאנית עודדה אירופאים להגיע לאימפריה כדי שיעזרו לפתח אותה. לכן היא העניקה הטבות לאלה שבאו.
דוגמאות לזכויות – לקפיטולציות:
א. פטור ממיסים.
ב. דואר מהיר
ג. שיפוט על ידי הקונסול של המדינה שלו.
בזכות הקפיטולציות החלו גם יהודים לעלות  מארצות אירופה לא"י במאה ה-19. וכך עלה מספר היהודים באימפריה העותומאנית ובארץ ישראל.
בתקופה זו היה מצבם טוב יותר ממצבם של היהודים נתיני האימפריה, בגלל הזכות לשיפוט נפרד ולשחרור ממסים.  
 
משה מונטיפיורי
יהודי ספרדי אנגלי, בעל תואר אבירות אשר פעל למען כלל היהודים בגולה  ולמען יושבי א"י.
הוא ביקר שבע פעמים בארץ ישראל במהלך המאה התשע עשרה.
הוא שאף להטיב את מצב היישוב בארץ ואת אמצעי הקיום שלו. במימונו נרכש מכבש לדפוס (1841) הוקם בית האריגה הראשון (1854) הושג רישיון לבניית בית הכנסת החורבה (1855) פתח בי"ס וביוזמתו נבנתה שכונת מגורים ראשונה מחוץ לחומות שכונת "משכנות שאננים" (1860) ולידה טחנת קמח כמקור פרנסה.  הוא רצה שהיהודים יעבדו ולא יצטרכו את "החלוקה". 
מונטיפיורי עשה רבות למען כלל ישראל (הוא פעל רבות למען זכויות היהודים באנגליה , בסוריה, מרוקו וברוסיה.) ולמען יושבי ארץ ישראל. הוא פעל ממניעים של פילנטרופיה (צדקה) ולא ציונים.
 
היציאה מהחומות
מושג זה מתייחס לתהליך אשר החל במחצית השנייה של המאה ה-19, של בניית שכונות מגורים חדשות בירושלים, מחוץ לחומות העיר העתיקה.
הגורמים ליציאה מן החומות: יוקר הדירות ותנאי תברואה ירודים וכן צפיפות בתוך העיר העתיקה.
חלק מהשכונות נבנו ביוזמת נדבנים מחו"ל.  לדוגמה, שכונת משכנות שאננים וחלקם ע"י יוזמות עצמיות של תושבי ירושלים כגון מחנה ישראל (ע"י המוגרבים) נחלת שבעה ע"י הפרושים מאה שערים ועוד...
הביטוי "יציאה מהחומות" הפך למושג המבטא פריצת דרך בעולם היישוב הישן (לא רק בירושלים), כגון ייסוד פתח תקווה והיציאה לעבודת אדמה.
 
פתח תקווה
פתח תקווה היא המושבה הראשונה אשר הוקמה בארץ  וקיבלה את הכינוי, "אם המושבות". היא נוסדה ב- 1878 (תרל"ח) עוד לפני העלייה הראשונה.
המושבה, נוסדה ע"י בני היישוב הישן שחלקם שאף לצאת לעבודה חקלאית. בין המייסדים היו יואל משה סלומון ויהושע שטמפפר.
בשנת 1881 היא נעזבה ע"י תושביה הראשונים בגלל הקשיים שבהם נתקלו, כגון: מחלת הקדחת, בצורת ושנת השמיטה שרצו לשמרה, וגם בגלל התנגדות רבני ירושלים מהישוב הישן, שחששו מביטול תורה.
ההתיישבות במושבה התחדשה  כאשר הגיעו אנשי העלייה הראשונה, ב-1882.
 
אימפריאליזם
שיטה מדינית הדוגלת בהרחבת שטח השלטון של המדינה  במטרה להגדיל כוחה ועושרה באמצעות השתלטות על ארצות אחרות, שעבודן וניצול משאביהן. מושג זה נולד ב-1851 ומתייחס להשתלטות של האירופאים בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על שטחים עצומים שמעבר לים, בעיקר באפריקה ובאסיה אך לא רק שם. מדינות רבות, כמו בריטניה, רוסיה, צרפת, בלגיה, גרמניה וגם מחוץ לאירופה, יפן וארה"ב, נטלו חלק במרוץ האימפריאליסטי. התחזקות הפעילות הקולוניאלית הביאה להתנגשויות על רקע ניגודי אינטרסים, בין הכובשים האירופאים לבין אוכלוסיית הארצות הכבושות וגם בין הכובשים בינם לבין עצמם.
גורמי ההתפשטות האימפריאליסטית בסוף המאה ה-19 היו: חיפוש פתרונות למצוקת העוני במדינות, השגת השפעה כלכלית בארצות הנחשלות, תחושת החובה של "האדם הלבן" להביא את הנאורות האירופאית לעמי אפריקה ואסיה "חסרי התרבות והמוסר",  חיפוש שווקים לעודפי הייצור התעשייתי של ארצותיהם, הצורך בחומרי גלם שהיו במושבות, כמו: קפה, תה, סוכר, טבק וכו', הצורך בהשקעות הון, ופעילות מיסיונרית להפצת הנצרות.
 
מרוץ החימוש
בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה התערערו היחסים בין מדינות אירופה. הפחד ההדדי בין שני גושי המדינות, ברית "מדינות ההסכמה" (בראשות- אנגליה), מול ברית "מדינות המרכז" (בראשות- גרמניה), חולל מרוץ חימוש. במושג "מרוץ חימוש" הכוונה לגידול מואץ בצבאות וגידול בחימוש צבאי בין השנים 1912-1914. בין המחנות היריבים, מחנה מדינות המרכז ומחנה מדינות ההסכמה התקיימה תחרות. שניהם הפכו למחנות גדולים וחמושים שהתכוננו למלחמה, והקציבו לה תקציבי ענק. כתוצאה מכך, לכשתפרוץ המלחמה, עתידים הצבאות למנות 6.5 מליון חיילים, צבא בסדר גודל עצום.
 
14 הנקודות של וילסון
מסמך ששיגר נשיא ארה"ב וילסון בינואר 1918 בעל 14 נקודות לגרמניה, ובו מפורטים תנאים להפסקת אש בין מדינות "ההסכמה" למדינות "המרכז". הוא רצה לעודד את גרמניה ובנות בריתה לסיים את המלחמה. הסעיפים (הנקודות) עוסקים בעניינים טריטוריאליים, כלכליים וצבאיים. לדוגמה: 
·         נסיגה גרמנית משטחי הכיבוש כמו שטחי אלזס לורן שימסרו לצרפת, ונסיגה מרוסיה, רומניה וסרביה.
·         הקמת פולין העצמאית עם גישה לים הבלטי.
·         מתן הגדרה עצמית למיעוטים הלאומיים בשטחי האימפריות המתפוררות אוסטרו-הונגריה ובאימפריה העותומאנית.
·         שיתוף פעולה בינלאומי כמו חופש ימי, חופש שיט מחוץ למים טריטוריאליים בזמן שלום ומלחמה.
·         הסרת מכסות מסחר.
·         פרוק נשק.
·         הסעיף ה-14 דיבר על הקמת "חבר הלאומים" ארגון בינלאומי שיפקח על השלום העולמי.
חשיבות המסמך:
גרמניה ראתה בו בסיס להפסקת האש והתמרמרה כאשר התעלמו ממנו בוועידת ורסאי.
בעלות הברית לא התלהבו ממנו כי לא התייעצו אתן, מה גם שחלק מהנקודות נגדו כמה הסכמים שבעלות הברית עשו ביניהן כדי לספח חלק משטח האויב. כך נוצר קרע בין בעלות הברית ובין ארה"ב.
 
חוזה ורסאי
זהו הסכם שנחתם ב-22 ביוני 1919 בין המדינות המנצחות למנוצחות בורסאי. ניתן לאפיין את ההסכם בשלושה מישורים:
במישור הפוליטי:
·         גרמניה נאלצה לוותר על שטחים לטובת צרפת ולטובת פולין.
·         בגבול המערבי נאלצה גרמניה להחזיר לצרפת את אלזס ואת לוריין שלקחה מצרפת במלחמת 1870.
·         בגבול המזרחי עם פולין נאלצה לוותר על חלקי ארץ גדולים לטובת פולין שקבלה מוצא לים הבלטי. בקצהו העיר החופשית דנציג. נאסר על גרמניה להתחבר לאוסטריה.
במישור הצבאי:
·         נאסר על גרמניה להחזיק צבא גדול יותר מ-100,000 חיילים.
·         גרמניה חויבה לפרק את המטכ"ל, לא להקים ביצורים בגדה המערבית של הריין בגבול עם צרפת, כן נאסר עליה להחזיק נשק כבד וצוללות.
·         צי המלחמה הגרמני הוגבל במספר אוניותיו, ניפחן וחימושן.
במישור הכלכלי: גרמניה אולצה לשלם פיצויים כבדים.
חסרונות ההסכם:
·         העונש שהוטל על הגרמנים היה כבד כי ראו בה גורם למלחמה.
·         גרמניה לא הסכימה לקבל עמדה זו. היא נאלצה להיפרד משטחים רבים וחשה כי נגרם לה עוול.
·         הגרמנים טענו שההסכם אינו תואם את 14 הנקודות של וילסון אותן קבלה ולכן חשה מרומה.
·         הגרמנים חשו שההסכם פגע בהם קשות ובקשו לעשות הכול כדי לבטלו.

 

הסכם סייקס-פיקו
הסכם שנחתם בין בריטניה לצרפת בשנת תרע"ו (1916) על חלוקת מזרח התיכון לאזורי השפעה צרפתית ובריטית (ההסכם נקרא על שם שני החותמים – מרק סייקס הבריטי וג'ורג' פיקו הצרפתי). ההסכם קבע שסוריה, לבנון וצפון ארץ ישראל יהיו בשליטה צרפתית, מרכז א"י יהיה בשליטה בינלאומית. דרום ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי יהיו בשליטה בריטית. מרכז ארץ ישראל שמצויים בו מקומות הקדושים על כל הדתות יהיה תחת משטר בינלאומי (שלטון משותף בריטי-רוסי-צרפתי). גם בהסכם סייקס-פיקו באו לידי ביטוי אינטרסים הדדיים, הבריטים ביקשו להבטיח את אחיזתם ואת הרציפות הטריטוריאלית בשטחים שבשליטתם בים התיכון, בתעלת סואץ, במפרץ הפרסי ובאוקיאנוס ההודי. הצרפתים ביקשו להבטיח את שליטתם בסוריה ובלבנון שכן אזורים נרחבים אלה היו תחת השפעה צרפתית מסורתית.
הסכם סייקס-פיקו הגיע לידיעת התנועה הציונית והיא פתחה במאבק עז כדי לבטל את ביתור ארץ ישראל בין המעצמות השונות. התנועה הציונית דרשה שארץ ישראלית תהיה מאוחדת, בעלת גבולות נאותים, ותהיה כפופה למעצמה מנדטורית אחת. מטרה זו הייתה זהה למטרות הבריטיות במזרח התיכון.
(יש לציין שהסכם סייקס פיקו סתר את מה שהובטח לערבים במכתבי מק-מהון. כמו כן יש לציין שמפת החלוקה של המזרח התיכון נקבעה בסופו של דבר על-פי הנוכחות הצבאית ולא רק על-פי הסכם סייקס-פיקו. כך למשל, כיבוש הארץ על ידי בריטניה איפשר לבריטניה לשלוט לבדה על ארץ ישראל לבדה).
 
ניל"י
ניל"י – ראשי תיבות של "נצח ישראל לא ישקר". זה היה שמו של ארגון מחתרת יהודי שפעל בא"י בין השנים 1915-1917 בהנהגתם של אהרון אהרונסון, אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי במטרה לסייע לצבא הבריטי בכיבוש הארץ מדי הטורקים. ההחלטה לתמוך בבריטים נבעה מהאכזבה משלטונם המושחת של הטורקים ויחסם הגרוע ליהודי הארץ. חברי ניל"י האמינו שאם הבריטים ישלטו בארץ ישראל אז יהיה יותר טוב ליהודים והם יעזרו בהקמת מדינה יהודית.
הארגון, בראש אהרון אהרונסון, עסק בהעברת מידע מודיעיני על תנועות הצבא הטורקי בארץ כדי לסייע לבריטים בכיבוש הארץ מידי הטורקים ולהביא למפלתם. זה התאפשר, שכן אהרונסון מונה ע"י התורכים למפקח במלחמה בארבה בכל שטחי א"י, סוריה ולבנון, כשלצידו עוזרים, בניהם חברי ניל"י, אשר שוטטו באישור צבאי בקרבת מחנות הצבא הטורקי וכך אספו ידיעות חשובות על הצבא, חילותיו וחימושו, ואותן העבירו למיפקדה הבריטית שישבה במצרים. אך כשהקשר שובש ונעשו ניסיונות מצד חברי ניל"י להגיע לבריטים דרך המדבר הם נתפסו ונחשפו.
יש לציין שהנהגת היישוב הסתייגה מפעולות ניל"י כי ראתה בהן פעולות ריגול ו"בגידה מוסרית" בטורקיה המאפשרת ליהודים לחיות בא"י. כמו כן, הנהגת הישוב ראתה בניל"י תנועת מיעוט שהטילה סכנה על היישוב כולו שכן חשיפתה הייתה עלולה להוביל לטבח היישוב ע"י הטורקים.
 חשיבותה העיקרית: 1. אנשי ניל"י גייסו כספים לעזרת היישוב היהודי שסבל בתקופת המלחמה. 2. המידע שמסרה ניל"י לבריטים סייע להם לכבוש את א"י. 3. אנשיה היו הראשונים שפעלו מתוך אמונה ברורה בנפילת האימפריה הטורקית ומתוך מטרה להפיק רווחים מדיניים מהסיוע לבריטים.
 
הגדודים העבריים
אלה היו יחידות צבאיות של מתנדבים עבריים, שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה כדי לסייע לבריטים במלחמה. הם פעלו מתוך אמונה בניצחון האנגלים ותקווה לשינוי שיחול באזור בעקבות המלחמה, וכן מתוך תקווה לרווח פוליטי. הסיוע לבריטים יחזק את זכותו של היישוב היהודי על הארץ. זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, יוזמי הגדודים, האמינו שצבא עברי שיילחם עם הבריטים יתרום לשחרור הארץ משלטון הטורקים המושחת, ויחסם הגרוע ליהודי הארץ. כן תיווצר תשתית להקמת כוח צבאי יהודי בעל ניסיון שישמש ככוח מגן ליישוב. ראשיתם, בהתנדבות מקרב היהודים בא"י אשר גורשו ע"י הטורקים למצרים. ב-1915 הם הקימו את גדוד נהגי הפרדות, ביוזמת טרופמלדור, שעסק בהובלת אספקה בחזית גליפולי על גבי פרדות.
הגדוד הלונדוני גדוד 38 של קלעי המלך (1917) – הורכב מהמהגרים יהודים מרוסיה בראשותו של זאב ז'בוטינסקי (ומשוחררים מהגדוד הקודם, שהממשלה הבריטית פנתה אליהם בהצעה להתגייס לצבא הרוסי או לצבא הבריטי). הם התנדבו מתוך מטרה להגן על בריטניה, שנתנה להם מקלט, מתוך נאמנות והכרת תודה, או מתוך רצון לחמוק מהגיוס לצבא הרוסי. התאמנו בלונדון, עברו דרך אטליה ולאלכסנדריה ומשם לא"י. נלחמו בחזית יריחו ועבר הירדן המזרחי. מרבית המגויסים לא הפכו ציונים וחזרו לאנגליה. בסוף 1919 קבלו את התואר "הראשון ליהודה". בסיום המלחמה מלאו תפקידי שמירה.
הגדוד האמריקאי גדוד 39 של קלעי המלך (1917) – הוקם בארה"ב ע"י דוד בן גוריון ממתנדבים מיהודי ארה"ב שהצטרפה למלחמה. מניעיו לאומיים: זניחת הקו הנייטרלי עקב הצטרפות ארה"ב למלחמה. הצהרת בלפור וכיבוש חלקים מא"י משפיעים גם על ההחלטה להתנדב. התאמנו בקנדה. חלקו של הגדוד עבר למצרים ומשם לא"י. שתי פלוגות השתתפו במלחמה על שחרור עמק הירדן. בתום המלחמה חזרו רובם לארה"ב. חלק השתקע בארץ.
הגדוד הארץ-ישראלי גדוד 40 של קלעי המלך (1918) – מקימיו: גנרל היל המפקד הצבאי של ת"א-יפו ופעילים מהישוב. מקרב צעירי היישוב בארץ. מניעי הצטרפותם לגדוד: תקווה להשתתף בשחרור הגליל. לא להשאיר את הלחימה לזרים.
הגדודים העבריים התפרקו ב-1921. חשיבותם: עזרה לבריטים בכיבוש א"י, רכישת נסיון צבאי יהודי, היוו הוכחה לשאיפת היהודים למדינה עצמאית והיוו בסיס לארגון ההגנה.
 
הצהרת בלפור
מאורע חשוב בתולדות הציונות, זהו מכתב ששלח שר החוץ הבריטי בלפור אל הלורד רוטשילד בשנת 1917 בו הודיע על תמיכתה של ממשלת בריטניה בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל.
תוכן ההצהרה: ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה ייסוד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה מיטב מאמציה להקל הגשמת מטרה זו, תוך הבנה ברורה, שלא יעשה דבר, העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של עדות לא יהודיות, הקיימות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני והאזרחי מהם נהנים יהודים בכל ארץ אחרת.
 חשיבותה: זו הייתה פעם ראשונה בה ניתנה הסכמה שכזו מצד מעצמה עולמית. רבים האמינו שגאולתו המדינית של עם ישראל קרבה לבוא. עם זאת הכנסת הסעיף האומר שהבית הלאומי יוקם בתנאי שלא יפגעו הזכויות האזרחיות או הדתיות של עדות לא יהודיות הקיימות בארץ ישראל, איפשר לבריטים לסגת לאחר מכן מהמחויבות שלהם להקמת הבית הלאומי. הערבים ראו בהצהרה הבטחה מנוגדת למכתבי מק מהון.
הגורמים להצהרה:
בריטניה רצתה להחזיר טובה ליהודים על עזרתם במאמץ במלחמת העולם הראשונה, הכוונה לעזרה של ניל"י, של הגדודים העבריים ושל חיים וויצמן.
בריטניה רצתה למשוך לצידה את יהדות  ארצות הברית, כדי שהם יפעילו את השפעתם על ממשלת ארצות הברית, שתצטרף למלחמה לצד בריטניה נגד גרמניה..
לבריטים הייתה סימפטיה ליהודים. הם האמינו שהיהודים שהם עם התנ"ך, סבלו מספיק במשך מאות שנים בגלות, וזכותם למולדת משלהם.
 
הוועד להקלת המשבר - 1915
ועד הנהגה ארצי שהוקם בארץ עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ראשיתו בת"א בראשות דיזינגוף. הועד ריכז את כל הארגונים והחוגים בעיר. הוא הוקם על רקע המצב הכלכלי הקשה בארץ בעקבות הצטרפות הטורקים לצד מדינות המרכז במלחמה, הטלת גזירות כלכליות ורדיפות קשות על היישוב.
הוועד דאג לחלוקת לחם ואספקתו, סייע למחוסרי עבודה ולהשגת כספים בחו"ל, מהם מומן הסיוע. אח"כ הצטרפו אליו ועדי המושבות של היישוב החדש והוא הפך מעין נציגות של היישוב כלפי פנים וחוץ. תפקידו היה לעמוד בקשר עם השלטונות הטורקיים ולמצוא פתרון למשבר הגדול המאיים על עתיד היישוב בארץ. הוא הצליח לקנות מהמושבות את תוצרתן, דבר שאיפר לו שליטה מלאה על מלאי המזון לכלל האוכלוסייה היהודית והצלה של ממש מרעב. כן פקח על מכירת התבואה ומצא מקומות עבודה למובטלים. בזמן הגירוש הגדול של יהודי ת"א-יפו ב-1917, הוועד דאג למקומות מגורים חליפיים, להמשך אספקת מזון ושירותי בריאות נאותים.