חוברת מקוונת בהיסטוריה - אסיפת הנבחרים

אסיפת הנבחרים

אסיפת הנבחרים הייתה אחד משלושת המוסדות הלאומיים שהוקמו בארץ ישראל בשנות ה-20, יחד עם כנסת ישראל והוועד הלאומי. אספת הנבחרים פעלה כאספה לאומית ואיפשרה לשאר המוסדות הלאומיים לפעול בהשראתה. היא הוקמה באפריל 1920 כגוף נבחר על פי מפתח פוליטי, כלומר על-פי מפלגות.

אסיפת הנבחרים נחשבה למוסד הלאומי העליון שבחר מתוכו  את הוועד הלאומי.היא אמנם הוכרה רשמית על ידי הבריטים כמוסד המייצג את היישוב העברי, אך זאת, בתנאי שתפעל על-פי המתחייב בכתב המנדט בתוקף סמכותה. היא נחשבה בעיקר כבעלת אופי ייצוגי.
 
היישוב הישן היה מפולג בין פלגי ציונות שונים והשפעות עדתיות. לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות לאגד את תושבי הארץ לגוף לאומי. בעידודו של מנחם אוסישקין התכנסה בשנת תרס"ג (1903) הכנסייה הארצישראלית בזיכרון יעקב. בישיבתה הוחלט על הקמתה של "הסתדרות יהודי ארץ ישראל", אך הקמתה עוכבה סביב המחלוקת על תכנית אוגנדה ולבסוף נגנזה.
 
לאחר מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור ניסה היישוב היהודי בארץ להקים גוף שיהיה סמכות ייצוגית מול שלטון המנדט הבריטי. ביוזמתו של בצלאל יפה התכנסו נציגי היישוב והחליטו על הקמתה של אסיפה מכוננת לתכנון הגופים הנבחרים ודרך בחירתם. בכינוס זה הוחלט על בחירת ועד מייצג – "הועד הזמני ליהודי ארץ ישראל" – אך מחלוקות מנעו את פעילותו הסדירה. לאור כך כונסה אסיפה מכוננת שנייה, אך דיוניה הופסקו בגין דרישת הנשים לזכות בחירה והתנגדות הגופים הדתיים לכך. שתי אסיפות אלו הוקמו בשנת תרע"ח (1918) ולאחריהן הוקמה אסיפה מכוננת שלישית.
 
האסיפה המכוננת השלישית כללה נציגים מרחבי הארץ ולראשונה השתתפו בה יצחק בן צבי ודוד בן-גוריון ששבו מחוץ לארץ. דיוני האסיפה הניבו תוכנית מפורטת להקמת מוסדות חינוך, בריאות וסעד. כמו כן הוחלט בה על הקמת ועד זמני לתכנון בחירות דמוקרטיות לאסיפת הנבחרים. שאלת זכות ההצבעה של הנשים העמידה את החלטות האסיפה בסכנה, אך הוכרעה לבסוף לקיום שוויון זכויות.
 
לאורך כשנתיים היה הוועד הזמני הגוף המוסכם להנהגת היישוב היהודי. הוא אמנם היה חסר סמכות מעשית ולא הוכר רשמית, אך היה שותף להחלטות בחיי היישוב והופקד על יישום החלטות ועידת סאן רמו. בראש הוועד הזמני עמד ד"ר יעקב טהון.
הוועד הזמני קבע את ה-19 באפריל 1920 כיום הבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה. בירושלים נערכו הבחירות במועד מאוחר יותר, אך האסיפה הוקמה והייתה לרשות מחוקקת של היישוב היהודי, בכפוף להגבלות שהטיל השלטון הבריטי על פעילותה.