חוברת מקוונת י תכנית חדשה - נושא שינויים במעמד היהודים

שינויים במעמד היהודים בעת החדשה

חומר זה אינו נכלל בבחינה שתיערך ב-31.12.14

הקדמה

במהלך הפרקים האחרונים למדנו על השינויים שחלו על החברה האירופאית. למדנו על הנאורות ששינתה את החשיבה האירופאית, על המהפכה התעשייתית שהביאה לשינויים כלכליים אדירים והובילה לעיצוב רעיונות כלכליים חדשים כמו הליברליזם, סוציאליזם, סוציאל-דמוקרטיה וקומוניזם. עוד למדנו על ההתעוררות הלאומית בקרב העמים האירופאים.

כעת נעסוק באותו ציר הזמן אך מההיבט של היהודים - כיצד השפיעו שינויים כאלו ואחרים בתקופה זו - החל מסוף המאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20 על העם היהודי.

המעמד המשפטי של היהודים לפני העת החדשה

בתקופת ימי הביניים ועד לעת החדשה החברה האנושית לא הייתה שוויונית. אדם נולד עפ"י גורלו לקבוצה אליו השתייך מיום לידתו ועד מותו. קבוצה זו יכולה הייתה להיות המעמד הגבוה או הנמוך, איכרים או אצילים, כמורה או עבדים.

היהודים היו קבוצה נפרדת ונבדלת אשר סבלו אף יותר מבני המעמדות הנמוכים. זאת כיוון שהם תמיד היו שונים במנהגיהם, אמונתם, דתם ותרבותם. מעמדם של היהודים לפני העת החדשה לא היה אחיד. הוא נקבע בעיקר עפ"י רצון השליטים, הכנסייה ואפילו העם. כך אנו רואים את גירוש ספרד (1492) או גירוש צרפת ואנגליה. היהודים במדינות רבות הוכרחו לגור במקומות מסוימים (באיטלקית אזור יהודי נקרא 'גטו', בשונה לחלוטין מהמונח הגרמני בתקופת השואה).

עם זאת, השלטונות הנכריים העניקו ליהודים מעין מעמד משפטי לקהילה שלהם והם נהנו מאוטונומיה תרובתית. כך השלטון היהודי יכול היה לגבות מסים, צדקה, להכריע בסכסוכים משפטיים*. היהודי הפשוט כמעט ולא בא במגע עם השלטון הנכרי. מצב זה אפשר ליהודים לסייע זה לזה ולכן מצבם, בדרך-כלל היה יותר טוב מאשר של בני האדם האחרים במעמדות הנמוכים.

בארצות האסלאם מצבם של היהודים היה דומה, הם הושפלו רבות ע"י השלטון הנכרי. מצד אחד היהודים בקהילות המוסלמיות נחשבו "עם הספר" ולכן הוגדרו כ"בני חסות" של השלטון, הם זכו לחופש דת ולאוטונומיה קהילתית. מצד שני הם הוגדרו כבני מעמד נחות וחויבו במס מיוחד שנקרא מס גולגולת. בחוק נקבעו "תנאי עומר" שלפיהם ישנה הגבלה רחבה על היהודים מלפעול, לעבוד, לבנות בתים או לבנות בתי כנסת חדשים.

הרקע לשינויים במעמד המשפטי של היהודים

תפיסת העולם של הנאורות שללה את הגישה לגבי המעמדות השונים בחברה שבתקופת ימי הביניים. תפיסת העולם השונה, החדשה, בעקבות הנאורות הובילה לחשיבה חדשה על השוויון בחברה, על זכויות הפרט ועל העובדה שכולם נולדו בצלם אלוקים. עפ"י ערכי הנאורות והעת החדשה יש להכיר בשוויון של בני האדם ואין להפלות אדם ללא סיבה לכך. המשמעות המעשית של תהליך הנאורות וחדירת החשיבה החדשה הוא מתן אמנציפציה ליהודים.

אמנציפציה הוא מונח שמתייחס לשחרור של קבוצה משעבוד או מהגבלות משפטיות כלשהן (הר ברכה). אנו מכירים מונח זה בעיקר כלפי היהודים ומתן זכויות שוות גם ליהודים כמו לנכרים.

בשלב הראשון התרחש השינוי במערב אירופה - צרפת ובריטניה. בשלב השני, לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע השינוי גם אל מזרח אירופה. בארצות האסלאם השינוי חל רק בשל הכיבוש של מדינות אירופה (צרפת ואיטליה).

עם זאת, גם במדינות אירופה היה קשה מאוד להשיג שינוי מחשבתי אצל הגוים בנוגע ליהודים. היהודים מאז ומעולם נתפסו כתעבי בצע, מלוכלכים, מרכלים וכו'. באמצעות ספרות ומחזאות החלו יותר ויותר להכיר את היהודים בארצות אירופה. כך במרכז אירופה, באוסטריה, ניתן צו הסובלנות שאמנם הגביל את היהודים בהגבלות מסוימות, אך לראשונה במרכז אירופה הסיר הגבלות ישנות על מגורים, תעסוק ועודד השתלבות של היהודים בחברה.

ארצות הברית

ארה"ב הייתה המדינה הראשונה שהעניקה שוויון זכויות, אמנציפציה, ליהודים. שוויון זה היה תוצאה טבעית והגיונית למאפייניה של ארה"ב כמדינה בעלת לאומיות ליברלית-אזרחית שראתה בכל בני האדם שווים וחופשיים. כיוון שהיא קמה כשאין בראשה מלך, ומעמד הכנסייה הוא אינו חלק מהשלטון - הובטח חופש דת לכל האזרחים.

המהפכה הצרפתית והאמנציפציה

המדינה הראשונה באירופה שהעניקה ליהודים אמנציפציה היא צרפת והיא הוענקה על רקע המהפכה הצרפתית. כבר עם התחלת המהפכה, פורסמה "הצהרת זכויות האדם והאזרח" אשר אומרת שכל בני האדם נולדו שווים וחופשיים. למרות זאת היו מי שראו ביהודים עדיין נחותים, בעיקר בשל העובד שהיהודים המשיכו לשמור את תרבותם שלהם.

בשנת 1790 הוענקה האמנציפיה בחלק מצרפת ושנה לאחר מכן בכל צרפת. עם הזמן נפוליאון שינה את יחסו ליהודים בעיקר כיוון שחשש שהיהודים לא מתכוונים להשתלב בחברה הצרפתית כפי שציפה ואינם מתכוונים להביע הזדהות מוחלטת עם העם הצרפתי, בעיקר בשל היותם בני מיעוט אתני המשמר את המוצא, התרבות וההיסטוריה שלו. בשנת 1808 הוא פרסם פקודה שחייבה את היהודים לשרת בצבא, הגבילה את אזורי המגורים שלהם והגבילה את התעסוקה שלהם.

למרות הפגיעה הזמנית בשוויון ליהודים בצרפת, השפיעה המהפכה הצרפתית על מעמד המשפטי של יהודי העולם - אם השפעה ישירה בשטחים שכבשה צרפת באירופה ובארצות האסלאם ואם בהשפעה עקיפה של התפשטות רעיונות המהפכה בעולם.

מפת אירופה בחלוקה לאזורים

 

מדינות מערב אירופה: צרפת, בריטניה, בלגיה והולנד.

מדינות מרכז אירופה: גרמניה, פולין, שוויץ (ולצורך פרק זה - איטליה)

מדינות מזרח אירופה: רוסיה, חלק מפולין, אוקראינה, רומניה, הונגריה, בולגריה, ליטא, לטביה, אסטוניה.

 

האמנציפציה במערב אירופה

בעקבות האמנציפציה בצרפת גם שאר המדינות במערב אירופה כמו הולנד ובלגיה העניקו שוויון זכויות ליהודים.

האמנציפציה במרכז אירופה

כבר בתחילת המאה ה-19 (1812) הוצא צו בפרוסיה (באזורים שנפוליאון לא כבש) שמעניק ליהודים אזרחות. שאר מדינות מרכז אירופה ביטלו את האמנציפציה כאשר השלטון הצרפתי הוסר מעליהם והיהודים שרכשו קרקעות נאלצו למכור אותן, ולעזוב עבודות שנחשבו כלא הולמות את מעמדם.

פרעות הפ-הפ

בשנת 1819 פרצו פרעות במחוז בוואריה. בפרעות אלה נפגע רכושם של היהודים וגם יהודים עצמם שילמו את המחיר בנפשם. פרעות אלה התשפטו למדינות גרמניות נוספות. באופן אירוני, דווקא הסטודנטים שאימצו את רעיון הנאורות - הם אלו שיזמו את הפרעות. מה שמבהיר שאין שום קשר בין השכלה ונאורות לבין ברבריות של שנאה ורצח.

תקופת אביב העמים - סדרת המהפכות הלאומיות באירופה העניקה זכויות ליהודים במדינות השונות, גם אם בחלקן זכויות אלה בוטלו עם דיכוי ההפיכות. כאשר התעוררה שוב הלאומיות באירופה וקמו מדינות חדשות כמו גרמניה ואיטליה, הפך עקרון האמנציפציה לאחד מעקרונות המהפכות עצמן. כך האמנציפציה התקבלה במרכז אירופה (גרמניה, איטליה, הונגריה ושוויץ) כמאה שנה לאחר שהתקבלה במערב אירופה (צרפת, בלגיה והולנד).

האמנציפציה באנגליה

יהודי אנגליה לא הופלו לרעה מאז שהורשו להתיישב בה במאה ה-17. האפליה כנגדם התבטאה בעיקר בעובדה שהם היו צריכים להצהיר על נאמנות לנצרות כדי לבקש אזרחות או לשמש בתפקיד במוסדות הממשל. במחצית הראשונה של המאה ה-19 (עד 1850) בוטלה חובת ההשבעה והיהודים הורשו לעבוד כעורכי דין, להצביע בבחירות ולקחת חלק באקדמיה הבריטית, עם זאת בשלב זה טרם יכלו לקחת חלק בפרלמנט בשל השבועה לנצרות, עד שזו שונתה במהלך המאה ה-19.

האמנציפציה במזרח אירופה

ככלל, מדינות מזרח אירופה היו מדינות נחשלות שרעיון הנאורות לא הגיע אליהן. מכך גם רעיון שוויון הזכויות לא בא במדינות אל לידי ביטוי, אולם כיוון שהן היו נחשלות מבחינה כלכלית, הן ניסו להתקרב לארצות המערב ולקבל את תמיכתן וכך חדר גם אליהן רעיון השוויון באופן הדרגתי.

אחד האירועים החשובים בתקופה זו היה קונגרס ברלין. כינוס זה בברלין, בירת גרמניה, עסק בנוגע לעצמאות המדינות החדשות במזרח אירופה כמו בולגריה, רומניה וסרביה. הכינוס קבע שהנהגת המדינות החדשות עפ"י עקרון השוויון - היא תנאי בסיסי להכרה בעצמאותן.

להכרזת קונגרס ברלין הייתה חשיבות גדולה בעיקר בשל העובדה שלראשונה הובהר כי עקרון השוויון ובמרכזו האמנציפציה, הוא עיקרון מהותי וחשוב שכל המדינות הנאורות רואות שהוא עיקרי ואין חולקות עליו.

ברוסיה רעיונות האמנציפציה כמעט ולא באו לידי ביטוי. עד סוף המאה ה-18 ליהודים היה אסור כלל לגור ברוסיה, אולם לאחר חלוקת פולין (בסוף המאה ה-18) סופחו לרוסיה שטחים מרוסיה בהם התגוררו כמיליון יהודים. בכך היא הפכה להיות המדינה בעלת ריכוז היהודים הגדול באירופה!

עם זאת, רוסיה לא העניקה ליהודים זכויות שוות אלא להפך - היא הגבילה אותם וניסתה בכל כוחה לגרום להם לעזוב את רוסיה.

האמנציפציה בארצות האסלאם

בארצות האסלאם לא חל כל שינוי ביחס ליהודים, ובוודאי לא ניתנה אמנציפציה, גם כאשר במרכז אירופה כבר האמנציפציה הייתה במלואה בסוף המאה ה-19.

בארצות כמו תימן ואיראן - שתיהן מדינות מוסלמיות קיצוניות הנשלטות ע"י השיעים (זרם מחמיר יותר באסלאם) לא רק שלא הוטב ליהודים, אלא שהם המשיכו להיות מופלים לרעה. יהודי תימן הוכרחו לנקות את הביוב ברחובות ולטאטא רחובות, אסור היה להם לבצע קניות לפני שהמוסלמים יצטיידו בכמות הראויה להם, כך שהם היו חשופים לרעב והגרוע מכך - כל ילד יתום בן 15הוכרח להתאסלם, גם אם קרוביו יכלו ורצו לגדל אותו (גזירת היתומים). באיראן היהודים המשיכו להיות מושפלים ונאסר על היהודים לצאת מפתח הבית ביום גשום כדי שלא יטמאו את המוסלמים.

במהלך המאה ה-19 מצבם של היהודים בחלק ממדינות האסלאם הלך והשתפר. היו לכך שתי סיבות:

א. מעצמות אירופה כבשו חלקים מהאימפריה העות'מאנית (בצפון אפריקה) והחלו להשליט בארצות אלו את הסדר המקובל בארצות אירופה - כולל אמנציפציה.

ב. יהודים במערב אירופה פעלו למען אחיהם בני ארצות האסלאם. כך, למשל, ב-1870 ניתנה פקודת כרמיה - פקודה של שר המשפטים היהודי של צרפת שקבע כי היהודים אזרחי אלג'יריה (שהייתה תחת שליטה צרפתית באותו הזמן) יהיו אזרחי צרפת. בכך הם זכו למעמד גבוה יותר משל המוסלמים המקומיים. כך היה במדינות צפון אפריקה נוספות שהיו כבושות ע"י בריטניה וצרפת כמו תוניסיה.

האימפריה העות'מאנית היא דוגמה למדינה מוסלמית שמרצונה ובלי התערבות אירופאית ישירה - העניקה שוויון זכויות ליהודים. העות'מאנים היו בשלבי גסיסה והתפוררות. כדי להציל את מצבה היא החליטה להפוך עצמה למדינה מתקדמת יותר לפי אמות המידה האירופאיות. כחלק מכך נכנסה המודרניזציה והושווה מעמדם של היהודים לזה של המוסלמים. בהמשך נערכה הפיכה ואת השלטון תפסו "הטורקים הצעירים" שלמעשה יצרו דיגוי לאומני שלא הכיר כלל בזכויות המיעוטים.

 מפת האמנציפציה ברחבי אירופה

 

 

* עד היום נהוג בערים חרדיות שלא ללכת לבתי המשפט האזרחיים אלא לפתור סכסוכים מנהלתיים ואזרחיים בבית דין רבני.

 

 

 

 

המפות מאתר "תולדוט" של מט"ח.